הוויכוח הציבורי בסוגית בית המשפט העליון בפרט והפרדת הרשויות במדינה בכלל, מתמקד במחלוקת בין הגורסים כי בית המשפט העליון מנהל את המדינה ולוקח על עצמו תפקידים שמעולם לא ניתנו לו, לבין אלו שרואים בבית המשפט כמעוז האחרון לשמירה על זכויות המיעוטים בישראל.

המערכת המשפטית היא חלק משמעותי בשיטת המשטר הדמוקרטית. בשיטות דמוקרטיות שונות - תפקידיה של המערכת שונים. בישראל בית המשפט העליון הוא כתובת מרכזית להגנה על זכויות הפרט אך גם מהווה מוסד הבולם ומאזן את הרשויות האחרות. שאלת האיזון בין הרשויות השונות היא לב העניין שמייצר סערה חריפה בין הצד השמרני לבין הצד האקטיבסטי בחברה הישראלית.

מנקודת המבט השמרנית– לאורך שנים  לוקחת על עצמה מערכת המשפט סמכויות לא לה. המשמעות של המצב הזה הוא פגיעה במשילות בישראל ובערך הדמוקרטי של שלטון העם והכרעת הרוב.

מנקודת המבט האקטיביסטית - מערכת המשפט איננה אקטיבית מספיק ועליה להכריע בכל הסוגיות אשר מגיעות לפתחה, בין אם הן סוגיות הקשורות בזכויות הפרט ובין אם הן סוגיות הקשורות באיזון הכנסת והממשלה.

במצב הקיצוני של הוויכוח טוענים השמרנים ל"DeepState" - השתלטות של בכירים ופקידים בשירות הציבורי, במקרה זה במערכת המשפט, על ניהול המדינה. במצב הקיצוני של האקטיביסטים הטענה היא לקיפוח של זכויות המיעוטים ולשרירות שלטונית / עריצות הרוב.

המאבק בין הגישות שוחק את מעמד הרשויות המשפטיות בציבור ובכך מסכן את הלגיטימציה של ההליכים המשפטיים בישראל.

 

אמון הציבור במערכות המשפט והחוק הולך ופוחת. לאחרונה נשמעים קולות בהירים הקוראים לערער על החלטות מערכות החוק והמשפט ולפקפק באמינותן.

הגיעה העת ליצור מרחב שיח שיאפשר מציאת איזונים מתאימים בין רשויות המדינה. הגיע הזמן לחידוש הקונצנזוס סביב מוסדות הצדק.