כנס מנהיגות
אחראית ממלכתית
יום שני 29.05.2023 . ט' סיוון התשפ"ג . 15:00-20:00
בית פנימה . המלאכה 4 . לוד כניסה A קומה 2
לוח זמנים
15:00 התכנסות
15:30 הסיפור של החברה הישראלית:
מתחים, שסעים ושאלות זהותיות
הרב שי פירון, נשיא פנימה
16:30 הקרע הישראלי: שתי פרספקטיבות שונות
מיכה גודמן
17:30 הפסקה ועבודה בשולחנות לקראת הפאנל
17:50 "זרקור משפטי" - פאנל בהנחיית ד"ר חלי אברהם
מערכת המשפט: העמקה, היסטוריה והצעות לשינוי
• פרופ' גילה שטופלר, משפטנית, מומחית למשפט חוקתי ולזכויות אדם
• פרופ' יניב רוזנאי, משפטן, מומחה למשפט חוקתי
• פרופ' משה כהן אליה, משפטן, מומחה למשפט חוקתי
• ד"ר שגיא ברמק, מומחה להיסטוריה אמריקנית
מבט משפטי-פוליטי אל תוך חדרי המו"מ
• ד"ר אלעד גיל משתתף במעגלי הפשרה בבית הנשיא,
מומחה למשפט חוקתי ומנהלי, מכון תכלית
• עו"ד רויטל סויד, מומחית ברגולציה ומגשרת
19:15 ארוחת ערב
19:50 סיכום
20:00 סיום משוער
האם קיימת חוקה בישראל?
לישראל אין חוקה כתובה אחת ומקיפה כמו במדינות רבות אחרות. אך לא יהיה זה מדויק לומר כי אין בישראל חוקה כלל. בישראל נחקקו שורה של חוקי יסוד המשמשים לה כבסיס החוקתי ולאורך השנים עוצבה בפסיקות בית המשפט עליונות חוקים אלה.
בעוד שחוקי היסוד משמשים מסגרת חוקתית, קיים ויכוח מתמשך בישראל על הצורך בחוקה כתובה מקיפה. יש הטוענים כי חוקה רשמית תספק הגנה ברורה ומקיפה יותר על זכויות ותגדיר טוב יותר את מאזן הכוחות בין זרועות ממשל שונות. עם זאת, הגעה להסכמה על תוכנה וניסוחה של חוקה התגלתה כמאתגרת, לאור אופייה המגוון והמורכב של החברה הישראלית.
על מנת להבין את המצב החוקתי בישראל יש להבין את השתלשלות האירועים ההיסטוריים:
הסמכה של חבר הלאומים לבריטניה להגשים את הצהרת בלפור מ-1917 ולהקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, מבלי לפגוע בזכויות התושבים הנוכחיים של הארץ.
חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית, מדינה ערבית ושטח בינלאומי בירושלים. למימוש התכנית תוקם ועדה של האו"ם שתגשר על הפער שבין נסיגת הכוחות הבריטיים מהארץ להקמת המדינות העצמאיות ותחילת תפקודן התקין. אחד החלקים המשמעותיים ביותר בדרך שהועדה אמורה לסייע למימושו הוא יצירת חוקה וכינון מוסדות שלטוניים. התוכנית אף הגדירה מגילת זכויות שעל המדינות החדשות להחיל כתנאי להכרה בינלאומית בהן.
ע"פ התכנית, חודשיים אחרי עזיבת הבריטים, כלומר 1 באוקטובר 1948, היו אמורות להיערך בחירות לאסיפה מכוננת בכל אחת מן המדינות. תפקיד האסיפה המכוננת – לכונן חוקה. עד אז, צריכות לקום ממשלות זמניות. בפועל, הערבים התנגדו לתוכנית החלוקה ולכן הבריטים עזבו את הארץ ללא העברת שלטון מסודרת. היישוב היהודי החליט להתייחס לתוכנית החלוקה כאילו היא ממשיכה ולשדר לעולם כי הוא עושה כל שביכולתו כדי לעמוד בתנאים של התוכנית על מנת לקבל לגיטימציה בינלאומית להקמת המדינה. היישוב מקים סוג של ממשלה זמנית, כולל משרד משפטים שעובד על הכנת המסמכים המשפטיים שיאפשרו מעבר משפטי מהשלטון הבריטי אל שלטון ישראלי של מדינה יהודית כך שלא ייווצר ואקום משפטי וכשהבריטים יעזבו תהיה שיטה פועלת.
מגילת העצמאות היא למעשה "הכרזה על הקמת מדינת ישראל", מכיוון שניתן להכריז עצמאות רק כאשר תהיה חוקה ויקומו מוסדות השלטון לפיה
מסמך שנחקק על ידי מועצת המדינה הזמנית ומאפשר לשיטה להתנהל באופן תקין. עיקרו של החוק היה קבלת עיקר גופם של החוקים והתקנות הבריטיים שנחקקו בשנות המנדט, וקביעת הסדרים חוקתיים בסיסיים של המדינה החדשה - רשויותיה וסמכויותיהן. תחולת הפקודה נקבעה רטרואקטיבית לליל שבת, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948.
הפקודה קובעת שמיד עם הבחירות תפקע מועצת המדינה הזמנית. כל הסמכויות עברו לאסיפה המכוננת. את המהלך משלים החוק הראשון שנקרא חוק, והוא חוק המעבר. פקודת המעבר הופכת את הבחירות לאסיפה המכוננת לגוף שייקח את כל הסמכויות של מועצת המדינה הזמנית, ותהפוך אותם לכנסת. חוק המעבר נותן את האישור למעבר כשהוא אומר שהועדה המכוננת לא תקרא "הוועדה המכוננת" אלא "הכנסת" כיוון שלמעשה הכילה בתוכה את האיחוד בין תפקיד הוועדה הזו כמכוננת חוקה וכמחוקקת באופן קבוע.
1922
כתב המנדט
1947
תוכנית החלוקה
5 במאי 1948
מגילת העצמאות
19 במאי 1948
פקודת סדרי
השלטון והמשפט
פברואר 1949
פקודת המעבר
וחוק המעבר
החלטת פשרה שמטרתה לדחות את שאלה החוקה למועד עתידי לאור חוסר ההסכמה על כינון חוקה כרגע. לפי ההחלטה, תוקם ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת שמטרתה לקדם חקיקת חוקי יסוד שיאושרו אחד-אחד, וכשתסיים את עבודתה (ללא תאריך סיום קבוע), יאוחדו כל החוקים לחוקה אחת. עדיין לא הוחלט מה מעמדם של חוקי היסוד. בהחלטת הררי אין התייחסות לתוכן החוקה. לא הוחלט גם מי מחליט שעבודת הועדה הסתיימה? מי מאגד את המנגנון של חוקי היסוד? איך החוקה תתקבל? מהי צורת השריון של חוקי היסוד? אחרי ההחלטה, נחקקים חוקי יסוד אך בקצב איטי מאוד, במרווחי זמן גדולים, וכולם עוסקים במבנה השלטוני בלבד.
1950
החלטת הררי
חוקי היסוד של 1992 היוו עליית מדרגה במלאכת חוקי היסוד בשל העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה שעוגנו זכויות אדם ואזרח בחקיקה מכוננת, עם נוסח חגיגי שמזכיר חוקה. בנוסף, פסקת ההגבלה שהוכנסה לחוקים אלה מציבה לראשונה הגבלה מהותית על עבודת הכנסת, לפיה מותר לחוקק חוק רק כאשר הוא אינו סותר את ערכי המדינה, יש לו תכלית ראויה והוא מידתי. ההגבלות שהוחלו לפני כן היו יותר צורניות, טכניות או פורמאליות (למשל הגבלה הדורשת רוב מסוים כדי לפגוע בחוק היסוד). אם הכנסת לא תעמוד בקריטריונים המהותיים האלה, ביהמ"ש יוכל להכריז על קביעתה כבטלה – והפעם ישלח אותה לתקן יותר מאשר עניינים טכניים, אלא עניינים תוכניים ומהותיים של ממש.
1992
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו + חוק יסוד חופש העיסוק
רקע כללי - המהפכה החוקתית של ברק
אהרן ברק, שופט בית המשפט העליון מאז 1978 ונשיאו מאז 1995 עד 2006 הוא אבי המהפכה החוקתית שהתחוללה דרך שלושה פסקי דין משמעותיים שנפסקו לאחר ובעקבות חוקי היסוד של 1992. לאורך כל שנות הקריירה המשפטית של ברק הוא התבלט בגישתו האקטיביסטית לפיה הכל שפיט ובית המשפט רשאי להתערב כמעט בכל נושא. דרך חוקי היסוד של 1992 מצא ברק את הדרך המשפטית לעגן את סמכות בית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת כפי שיוסבר להלן:
בשנת 1995 מתגלגלת לביהמ"ש העליון סוגיה במסגרת ערעור אזרחי ולא דרך עתירה לבג"ץ כמו רוב הסוגיות החוקתיות כיום. העתירה יוצאת כנגד "חוק ההסדרים במגזר החקלאי" / חוק גל במסגרתו הכנסת מאפשרת למגזר החקלאי שמצוי בחובות כבדים לשמוט חלק מהחובות שלו כלפי חלק מהנושים (במקרה שלנו – בנק המזרחי). בנק המזרחי, במסגרת הערעור, מעלה טענה שאותו תיקון לחוק פוגע בזכות הקניין של הנושה לקבל את כספו. העובדה שזכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הופכת את השאלה לשאלה חוקתית. דרך מחלוקת זו נדרש בית המשפט להכריע בשאלות כמו: האם לכנסת סמכות מכוננת, כלומר, סמכות לקבוע נורמה חוקתית? והאם הכנסת יכולה להגביל את עצמה ולשריין חוקים? ההלכה המרכזית מפסק דין בנק המזרחי: הכנסת היא בעלת הסמכות לכונן חוקה. היא עושה זאת באמצעות חוקי היסוד, שהם פרקים של החוקה. לצד זה, הכנסת היא גם הרשות המחוקקת אשר מעמידה חוקים רגילים. כשהכנסת מחוקקת חוקים רגילים היא פועלת בכובע הרשות המחוקקת וכאשר היא מחוקקת חוקי יסוד היא פועלת בכובע הרשות המכוננת. פסק הדין למעשה נותן מעמד עליון לזכויות שבחוקי היסוד של 1992 על פני חוקים רגילים כך שבית המשפט רשאי לפסול חוקים רגילים הפוגעים בזכויות אלו.
אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שלא עולה על הנדרש, או לפי חוק האמור מכח הסמכה מפורשת. פסקת ההגבלה בחוק נותנת לבית המשפט את הקריטריונים לשמירה על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"חוק הצינון", תיקון לחוק הבחירות, קובע תקופת צינון טרם ריצה לכנסת שהיא ארוכה יותר לקצינים בכירים מאשר לקצינים זוטרים. מופז טוען שיש בכך פגיעה בשוויון להיבחר לכנסת שמעוגן בחוק יסוד הכנסת. בפסק דין זה חידש בית המשפט שניתן ליצור פסקת הגבלה מכח אנלוגיה שיפוטית גם בחוקי יסוד ישנים. כלומר, על אף שלא כתובה פסקת הגבלה בחוק יסוד הכנסת שהוא חוק יסוד ישן, ניתן ליצוק את פסקת ההגבלה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על כל חוקי היסוד הישנים.
בכך הושלמה למעשה המהפכה החוקתית של ברק ונקבעה נורמה חדשה במערכת המשפט הישראלית - כל חוקי היסוד לא ניתנים לשינוי, אלא ע"י חוק יסוד (ברוב מיוחד אם נדרש בלשון החוק). לא ניתן לפגוע בחוק יסוד אלא בתנאים שנקבעו בחוק היסוד, כלומר פסקת הגבלה חקיקתית או שיפוטית.
פסק דין
בנק המזרחי
(ע"א בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי)
פסקת ההגבלה
(ס' 8 לחו"י: כבוד האדם וחירותו)
בג"ץ חרות התנועה הלאומית נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה
המהפכה המוצעת של שר המשפטים לוין
שר המשפטים לוין יוצא נגד האקטיביזם השיפוטי, לדבריו קיימת התערבות יתר של מערכת המשפט בהחלטות הממשלה ובחקיקת הכנסת. מערכת המשפט לטענתו, הופכת למעשה לרשות הקובעת, על אף שלא נבחרה לעשות זאת. התוצאה היא פגיעה במשילות הממשלה ובדרדור אמון הציבור במערכת המשפט. לאור זאת הכריז שר המשפטים לוין ב 4 בינואר השנה (2023) על רפורמה במערכת המשפט המורכבת מארבעה חלקים כפי שיוסבר בהרחבה.
1
פסקת ההתגברות, תאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"צ (כלומר, הוסכם שהחוק אינו חוקתי), ובתנאי שיש רוב של 61 חכ"ים, לפחות (רוב מיוחס), שהוא למעשה בפועל הרוב המינימלי של הקואליציה. באופן זה תתגבר הכנסת על החלטות בית המשפט העליון.
פסקת התגברות מסוימת כבר קיימת בספר החוקים של מדינת ישראל. בחוק יסוד חופש העיסוק נכתב כי ״הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה.״ חוק מתגבר חייב לעבור ברוב של 61 לפחות ותקף למשך 4 שנים. פסקת ההתגברות בחוק יסוד חופש העיסוק לא יצרה מתחים ציבוריים לאורך השנים מאחר ומדובר בזכות מצומצמת ולמעשה נעשה בה שימוש רק בפרשה אחת עד היום.
גם לשיטתו של פרופ' משה קופל מטעם פורום קהלת בהתייחסותו לגבי גבולות המשא ומתן על הרפורמה מביןן את החשש שפסקת התגברות כזו תנוצל לרעה, וקיימת סכנה שהיא תתרום להסלמת המתחים בין רשויות השלטון. לכן גם לטעמו השמטתה מהרפורמה בתמורה לתמיכה ברכיביה הקונצנזואליים יותר, תהיה צעד מועיל.
פסקת
התגברות
ברוב 61
עוד על הסיכונים בפסקת התגברות ברוב 61
לפי חוק השופטים (1953) הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מ:
2 נציגי הממשלה בראשות שר הפנים
2 חברי כנסת
3 שופטי עליון בראשות נשיא בית המשפט העליון
2 נציגי לשכת עורכי הדין
2
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
הרכב הוועדה נועד להשיג שתי מטרות:
האחת - להבטיח את רמתם המקצועית הגבוהה של המתמנים לשפיטה והשנייה - להעניק להליך הבחירה מימד חזק של לגיטימיות ציבורית - ייצוג לשלוש רשויות השלטון וכן לקואליציה ולאופוזיציה. בוועדה קיים רוב לאנשי מערכת המשפט, המצדדים בכך טוענים שחשוב שההיבט הדומיננטי יהיה מקצועי ונתון פחות להשפעתם של שיקולים פוליטיים. המתנגדים לכך טוענים שגם אנשי המשפט עשויים להיות אנשים פוליטיים ועוד כי מינוי שופטים על פי שיקולים שהם בעיקרם מקצועיים אינו מתאים לבחירת שופטים לבית משפט שעוסק בנושאים ערכיים, בייחוד בית המשפט העליון ובעיקר מאז שהוא עוסק בביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת. עוד טוענים כי הרכב השופטים המכהן בבית המשפט העליון אינו משקף את החברה הישראלית על כל הציבורים המרכיבים אותה.
בתגובה לביקורות אלה מונתה בשנת 2000 ועדת בדיקה להליך של מינוי השופטים בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. ועדת זמיר המליצה להשאיר את ההליך על כנו, אך במענה לביקורת על היעדר גיוון בזהות השופטים בישראל קבעה הוועדה שמקום בו הרמה האישית של המועמד לשפיטה עומדת ברמה הנדרשת, יש לתת משקל בבחירת שופטים גם ל עקרון השיקוף החברתי – מתן שיקוף הולם למגזרים השונים בחברה הישראלית.
עד שנת 2008 הרוב הדרוש למינוי שופט בכל הערכאות היה רוב רגיל. אך בעקבות תיקון מס' 55 לחוק בתי המשפט מ 2008 ביוזמת גדעון סער, בחירת שופטים לבית המשפט העליון תיעשה ברוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה, או "על דעת רוב המשתתפים שלא יפחת ממספר המשתתפים בהחסיר שניים".
תכלית התיקון היתה להביא לכך שמינויים לבית המשפט העליון, אשר דן בשבתו כבג"צ גם בעניינים ערכיים ובסמכותו לבקר את החלטות הממשלה והכנסת, ייעשו על יסוד הסכמה רחבה בין חברי הוועדה. בהתאם לתיקון זה, לשופטים החברים בוועדה כמו גם לחברי הוועדה הנמנים עם סיעות הקואליציה יש וטו הדדי על בחירת שופטים לבית המשפט העליון.
בשינוי המוצע על ידי שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, הרכב הוועדה יכלול רוב אוטומטי לקואליציה בבחירת שופטים לבית המשפט העליון.
המתנגדים למהלך טוענים כי במצב כזה הקואליציה תשלוט בהרכב בית המשפט, מאחר ובכל במקום וכל קדנציה בממוצע מתמנים ארבעה שופטי עליון הרי שתוך שנים ספורות הרכב בית המשפט העליון יזוהה ברובו המוחלט עם הקואליציה. בנוסף מינוי על ידי פוליטיקאים יפגע באיכות השופטים ויביא לפוליטיזציה של המשפט. מינוי השופטים יהיה כפוף למנופי לחץ פוליטיים צרים, כך שגם קבוצה קטנה באוכלוסייה עם מנופי לחץ פוליטיים גדולים בתוך הקואליציה תוכל לעצב את דמות בית המשפט.
להרחבה ניתן לקרוא ולשמוע:
עילת הסבירות היא מתחום המשפט המינהלי, והיא משמשת לפסילת החלטה של נבחר ציבור או עובד ציבור, בטענה כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות. עילה זו אומצה במשפט הישראלי בפסיקה בבית המשפט העליון, אך לא בחקיקה, ומקורה בבריטניה. עם התגברות האקטיביזם השיפוטי בשנות ה 90 עקב מהפכת ברק הורחב השימוש בעילה זו.
העילה מאפשרת לבית המשפט לבחון את שיקול-הדעת של מקבלי החלטות בתפקידים שלטוניים. בית המשפט בוחן האם החלטת הרשות השלטונית עומדת בתחום הסבירות או שאינה סבירה באופן קיצוני.
עד אימוץ עילת הסבירות המשפט המנהלי בישראל התבסס בעיקר על השאלה האם ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, שרירות, שיקולים זרים. ככל שהגורם השלטוני לא חרג מאלמנטים אלה בקבלת החלטותיו הרי שבית המשפט נמנע מלהתערב בהן. עם אימוץ עילת הסבירות החל בית המשפט למעשה לבחון החלטות שלטוניות גם מבחינת התוכן ולהכריע האם הן סבירות.
מבקרי השימוש בעילה טוענים כי בית המשפט מחליף את שיקול-הדעת של הרשות. השופט סולברג טוען כי הרף שהוצב בקביעת סבירות במשפט הישראלי נמוך מזה שנקבע במשפט הבריטי ממנו הוא שאוב. קושי נוסף שמעלה השופט סולברג הוא שעילת הסבירות מסמיכה את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המנהלי באופן גורף, גם ביחס להיבטים לא-משפטיים של שיקול הדעת. התוצאה היא שבית המשפט מכריע בשאלות שבמחלוקת על פי דעותיהם ותחושות הצדק של שופטי ההרכב. החשש הוא שדבר זה עלול להביא לוויתור על כל אמות מידה משפטיות אובייקטיביות.
על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים,
מאמר של השפוט נועם סולברג, "השילוח" כתב עת ישראלי להגות ומנהיגות
ביטול
עילת
הסבירות
3
המצדדים בעילת הסבירות טוענים שהיא הכלי המשפטי העיקרי הקיים ברשות בית המשפט בבואו לבחון החלטות שלטוניות רבות המתקבלות מדי יום. ביטול עילת הסבירות משמעו יכולת בלתי מוגבלת של השרים לקבל כל החלטה העולה על רוחם, למשל לפגוע בזכויות האזרח באופן קיצוני או לפעול תוך שחיתות שלטונית. ביטול עילת הסבירות ייטול מהאזרחים את הבלם הכמעט יחידי על כוחו של השלטון. מה עוד שבעולם הדמוקרטי אומצה עילת הסבירות ועל מדינת ישראל לשאוף לשמור על סטנדרט משפטי דומה.
המצדדים בעילת הסבירות
מעמדן המשפטי של חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה לא הוסדרו עד היום בחוק. על פי הדין הנוהג, אשר עוצב לאורך השנים בפסיקת בית המשפט העליון ובדוחות של וועדות מקצועיות שעסקו בנושא, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור כל זרועותיה של הרשות המבצעת, וחוות דעתו המשפטית מחייבת אותן. בנוסף הייעוץ המשפטי הוא שמייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה בהליכים משפטיים. עם זאת לאורך השנים ניתנה אפשרות לנציגי הממשלה לרכוש ייצוג פרטי שעה שעמדת היועץ המשפטי איננה מוסכמת על גורמי הממשלה, הדבר מתרחש במקרים חריגים.
תכלית מעמדו המחייב של חוות דעת היועץ היא שמדובר בשומר סף נוסף וכי היועץ מייצג ראשית את הציבור ולא את הממשלה. תכלית זו מקובלת ברחבי העולם ובבסיסה עומדת הסברה כי הסעד של עתירה לבג"צ אינו זמין בפני כל אזרח ובכל החלטה שלטונית ועל כן יש צורך בשומר סף נוסף הפועל בצמוד לזרועות הממשלה.
הצעת הרפורמה של שר המשפטים מבקשת לשנות את מודל הייעוץ המשפטי כך ששרים יוכלו למנות את היועצים המשפטיים מטעמם ובכך למעשה לרוקן מתוכן את יכולת היועץ להוות שומר סף. הייעוץ יהפוך לעצה במובן הפשוט ביותר של המילה, אשר מקבלה רשאי לאמץ אותה או את חלקה, ויכול אף לדחותה.
מינוי יועצים משפטיים במשרדי ממשלה
4
המתנגדים לסמכויות הרחבות של מוסד הייעוץ המשפטי טוענים כי במקרים רבות הייעוץ המשפטי מעכב ומטרפד את פעולות הממשלה. בעניין זה יש לזכור לטענתם כי היועצים המשפטיים אמנם בעלי ניסיון רב בעולם המשפט אך לא בהכרח בעלי ניסיון רב בעבודה ציבורית ממשלתית כפי שיש לגורמי המקצוע במשרדי הממשלה. היועצים אינם לוקחים חלק בוועדות הממשלה, אינם יורדים לשטח ועובדים באופן רציף ואינטנסיבי בעיקר מול משרד המשפטים ולאו דווקא מול המשרד בו הם מועסקים.
להרחבה על מודלים של ייעוץ ופשרה אפשרית.
מאמר של מכון תכלית
להרחבה ניתן לקרוא ולשמוע:
לשמיעה בהרחבה על מוסד הייעוץ המשפטי וסמכויותיו
פודקאסט "עושים משפט", העיתונאי אטילה שומפלבי ועו"ד מתן גוטמן
קיטוב בחברה הישראלית
כאמור המהפכה החוקתית של אהרון ברק התרחשה באמצע שנות ה 90 של המאה הקודמת. מדוע אם כן עולה הויכוח על אופיה של מערכת המשפט ביתר שאת דווקא בימים אלה?
את מדד אמון הציבור במערכת המשפט יש לבחון בפרספקטיבה רב שנתית. במחקר משנת 2009 נראה כי חלה ירידה דרסטית באמון הציבור משנת 2000 ועד לשנת 2009, אך באופן דומה חלה ירידה באמון הציבור גם ביתר מוסדות השלטון במדינה. יתכן על רקע אירועים רבי משמעות בחברה הישראלית כמו האינתיפאדה השנייה שערערה את אמון הציבור הערבי במוסדות המדינה ותכנית ההתנתקות שיצרה שבר עמוק שיחס הציבור הדתי לאומי במוסדות המדינה ובראשם בית המשפט.
אמון הציבור הישראלי במוסדות השלטון בעשור האחרון
המכון הישראלי לדמוקרטיה, יעל הדר
דווקא בעשור האחרון חלה התייצבות באמון הציבור בבית המשפט אך ניתן לראות ירידה דרסטית באמון בשנתיים האחרונות. בשנים אלה לא ניתן פסק דין או החלטה יוצאת דופן אך העיסוק התקשורתי והפוליטי בבית המשפט הוא שהכתיב את הטון.
נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל שפורסמו ב"מעריב"
מחקר
התייצבות באמון הציבור בבית המשפט
העיסוק במערכת המשפט כמו גם העיסוק בתקשורת והפניית אצבע מאשימה על ידי גורמים פוליטיים לדרגים מקצועיים אינה תופעה מקומית אלא גלובלית בעשור האחרון. ד"ר מיכה גודמן בספרו "מהפכת הקשב" מתאר באופן רחב ומרתק כיצד דווקא המהפכה הטכנולוגית של העשור האחרון בה פגשו הרשתות החברתיות את מכשירי הטלפון הניידים היא שהובילה לתופעות גלובליות של קיטוב, פייק ניוז ואובדן אמון הדדי.
פודקאסט "תחושת בטן", פרק 99, מתן חכימי מארח את ד"ר מיכה גודמן
מקרי בוחן - פולין והונגריה
מאז פרסום דבר הרפורמה המשפטית של לוין, שמן של שתי מדינות עולה תדיר בוויכוח הציבורי - פולין והונגריה, שתי מדינות שחדלו להיות דמוקרטיות במתכונת המערבית המקובלת והפכו לדמוקרטיות חלולות. בדירוג הדמוקרטיות של "אקונומיסט" הונגריה רשמה ירידה חדה – מציון 7.53 ל-6.50 וכעת היא במקום ה-56 בעולם. פולין רשמה ירידה מציון 7.47 ל 6.62 תוך חמש שנים בלבד ומאז התאוששה מעט בדירוג ל 7.09. ישראל מדורגת במיקום טוב עם ציון 7.97, אך היא עלולה למצוא עצמה בהתדרדרות מהירה ביותר לכיוון פולין והונגריה.
״מה שמשותף לכל התהליכים שאנחנו רואים בהונגריה, פולין וגם במדינות אחרות - זה שהרוב טוען שהוא כל יכול, שהוא מייצג את העם״, טוען הפרופ' יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי השוואתי באוניברסיטת רייכמן. ״ואם הרוב הוא כל יכול, אז כל ההגבלות עליו - אופוזיציה, תקשורת, בתי משפט - פשוט לא לגיטימיות. אז אין שום בעיה להחליש אותם, לאיים עליהם ולהשתלט עליהם. בכל התהליכים האלה, החלשת הגופים הדמוקרטיים נעשית בדרכים שהן הדרגתיות בכלים שהם עדינים. לכן מאוד קשה לעלות על הדברים האלה כשזה מתרחש״.
פולין נמצאת במשבר חוקתי מתמשך מאז עלייתה לשלטון של מפלגת "החוק והצדק" ב 2015. לפני המשבר פעל בפולין בית דין לחוקה אשר שאב את כוחו מהחוקה שהעניקה לו סמכות לפסוק בעניין התאמתם של חוקים והסכמים בינלאומיים ושל הוראות משפטיות של גופים מדינתיים לחוקה. החוקה קבעה כי החלטות בית הדין לחוקה הן סופיות ומחייבות, כאשר החלטות בעניינים אלה היו מתקבלות ברוב רגיל של השופטים. כלומר ביקורת שיפוטית בפולין הייתה עניין המעוגן בחוקה הן בפן המהותי והן בפן הפרוצדוראלי.
עם כינון ממשלת הימין בשליטת מפלגת "החוק והצדק" החליטה הממשלה לבטל את מינוי חמשת השופטים בבית הדין לחוקה שנבחרו על ידי מפלגת השלטון הקודם, שהיו אמורים להחליף את אלה שתקופת כהונתם פגה באותו החודש בדצמבר. עוד קודם לכן השופטים הללו לא יכלו למלא את תפקידם מכיוון שהנשיא שנתמך על ידי חוק וצדק, אנדז'יי דודה, שהטיל ספק בחוקיות מינוייהם, לא קיבל את השבועות שלהם. עם זאת, בית הדין עצמו קבע כי בעוד שמינויים של שני השופטים המחליפים את אלה שתקופת כהונתם פגה בדצמבר אינו חוקתי, שלושת האחרים מונו כחוק. הממשלה, בתורה, טענה שלבית הדין אין את הזכות להכריע בעניין החוקתיות של מינויים לפרלמנט, ומר דודה השביע חמישה שופטים שנבחרו על ידי הפרלמנט החדש במקום זאת. נשיא בית הדין, אנדז'יי רזפלינסקי, הגיב בכך שאיפשר רק לשניים הממלאים את המשרות הפנויות בדצמבר למלא את תפקידם.
השלטון ניסה לשבור את המבוי הסתום הזה באמצעות תיקון חוק בית הדין החוקתי כדי להגדיל את מספר השופטים הנדרשים לפסיקה בתיקים החשובים ביותר מתשע לשלושה עשר ובכך בתקווה לחייב את נשיא בית הדין להכיר בכל אלה שמונו על ידי הפרלמנט החדש. מה שמכונה 'חוק התיקון' גם הגדיל את רף פסיקת בית הדין ברוב של שני שלישים, מה שהפך את ההצבעות של הממונים החדשים הללו למשמעותיים יותר. עם זאת, במרץ 2016 החליט בית הדין כי הוא מוסמך על ידי החוקה להתעלם מתיקונים אלו והכריז על 'חוק התיקון' כבלתי חוקתי. הממשלה, בתורה, אמרה שלבית הדין אין סמכות לבחון את החוק (כפי שהחוקה קובעת שכלליו מוסדרים בחוק פרלמנטרי), שנכנס לתוקף מיד עם קבלתו, וסירב לפרסם את פסק הדין בכתב העת הרשמי, צעד הכרחי כדי שפסיקות בית הדין יהפכו מחייבות מבחינה משפטית.
בינואר 2016, הנציבות האירופית החליטה לבצע חקירה חסרת תקדים במסגרת מנגנון ניטור של האיחוד האירופי כדי לקבוע אם שלטון החוק בפולין נמצא תחת "איום מערכתי". במרץ, ועדת ונציה, גוף מייעץ לשמירה על זכויות האדם של מועצת אירופה, פרסמה דו"ח ביקורתי שתמך במינוי שלושת השופטים שנבחרו על ידי הפרלמנט הקודם ואמר כי "חוק התיקון" מהווה איום על שלטון החוק, דמוקרטיה וזכויות אדם. תומכי הממשלה, לעומת זאת, הכחישו בתוקף את ההאשמות הללו והטילו את האשמה למשבר החוקתי באופן ישיר על הממשלה הקודמת, שלטענתם ניסתה למנות חמישה שופטים באופן בלתי חוקי רגע לפני הבחירות באוקטובר 2015 כדי לאייש את בית הדין עם מתנגדי מפלגת "חוק וצדק".
הממשלה הצליחה להעביר שלושה חוקים נוספים אשר שינו את העיתוי ונוהל הבחירות של נשיא בית הדין לחוקה כך שהביאו לבחירת נשיאה חדשה אשר מונתה מטעם הפרלמנט הנוכחי. הנשיאה החדשה אישרה מיידית את מינוי השופטים שבמחלוקת וכך השיגה הממשלה רוב אוטומטי בבית הדין לחוקה.
לאחר ההשתלטות על בית הדין לחוקה המשיכה הממשלה לנקוט בצעדים לביצור כוחה, בין היתר העבירה הממשלה חוק המאפשר לה לפטר את כל מנהלי כלי התקשורת הממלכתיים ולמנות במקומם מקורבים מטעמה.
משם הדרך לחקיקת חוקים אנטי ליברליים ואנטי דמוקרטיים הייתה קצרה. כך למשל בינואר השנה נכנס לתוקף חוק האוסר כמעט באופן מוחלט על הפלות בפולין, כתוצאה מפסיקת בית הדין לחוקה מאוקטובר 2020 שהכריז כי הפסקות הריון במקרים של הפרעה מולדת של העובר אינן חוקתיות. מקרים כאלה היוו בעבר כ-98% מההליכים המשפטיים במדינה. בנוסף פולין מרחיקה עצמה מסטנדרטים בינלאומיים בכל הקשור לזכויות אדם, כך לדוגמה כאשר החל משבר מדיני הומניטרי לאורך הגבול עם בלרוס ומאות מהגרים נתקעו בגבול פולין בלארוס, אישרה ממשלת פולין לגרש מהגרים בכוח, בניגוד לחוק הבינלאומי.
השוואה לתהליכים במדינות אחרות
להרחבה ניתן לקרוא:
על שקיעת הדמוקרטיה בפולין והונגריה
"דמוקרטיות נופלות מהר"
אורן נהרי